ישנה תקנה לערוך את הקידושין במעמד רב שהוא 'מסדר קידושין'. הטעם לכך הוא, כדי שימצא שם אדם שיוכל לפקח ולראות שהקידושין מתנהלים כהלכה, וכדי שלא יהיו אחר כך ספקות לגבי כשרות הקידושין.

לדעת בעל הכנסת יחזקאל (סי' ע"ב) כבר בתקופת התלמוד היו נוהגים לערוך את הקידושין במעמד רב 'מסדר קידושין', ויש אחרים הסוברים שרק מאוחר יותר, בתקופת הראשונים, התקינו לקדש בפני רב 'מסדר קידושין' (עפ"י תשובות הרמב"ם קנ"ו).
בתלמוד מסכת קידושין (קידושין י, א) מובאת מימרא של רב יהודה בשם שמואל שאמר : "כל שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם". כלומר באו חכמים והזהירו, הואיל ונושא הקידושין והגרושין גורלי למעמדם של בני הזוג וילדיהם, אסור שאדם שאינו בקיא בכל פרטי ההלכה, יפסוק הלכה בשאלות שמתעוררות בנושאי הנישואין והגרושין.

מכאן יש ללמוד שאף עורך הקידושין, צריך להיות בקיא בפרטי ההלכות הקשורות לקידושין.
ראשית, עליו לבדוק אם בני הזוג כשרים להנשא ביניהם, שמא אחד מהם ממזר שאסור לו להנשא, או שאחד מהם כבר נשוי שאסור לו להתחתן קודם שיתגרש מבן זוגו הראשון.
ואם הם אינם מוכרים, עליהם להביא עדים שאכן הם פנויים וכשרים להנשא.

כיום עורכים בדרך כלל את הברור הזה, הרבנים נציגי המועצה הדתית שממונים על רישום הנישואין, אולם ראוי שגם הרב 'מסדר הקידושין' יוודא שאכן בני הזוג כשרים להנשא. וכמובן, על 'מסדר הקידושין' להיות בקיא בפרטי הלכות הקידושין והחופה, כדי שיוכל לסדר את הקידושין על פי כללי ההלכה, ללא ספקות וחששות.

בטקס החופה מתממשת המשמעות העמוקה של הקשר האנושי, ברית שאינה רק משפטית או רומנטית, אלא ברית רוחנית המעוגנת בערכים של אהבה, כבוד, נתינה ומחויבות הדדית. כל מנהג וכל פרט בחופה מסמלים משמעות עמוקה: מהרגע שבו החתן מכסה את פני הכלה בהינומה, דרך מעמד החופה שמתקיים תחת כיפת השמיים, ועד לרגע שבירת הכוס, כל אלה מייצגים סיפור עמוק של המשכיות, זיכרון והתחדשות.

מנהגי החופה מבטאים את העומק התרבותי והרוחני של העם היהודי, ומאפשרים לכל זוג צעיר לקחת חלק במסורת עתיקה ומרגשת, תוך יצירת זיכרונות אישיים וייחודיים משלהם.